מהי מערכת  עין הנץ?

מערכת "עין הנץ" היא מערכת ניטור כלי רכב בשימוש משטרת ישראל, בה נעשה שימוש בטכנולוגיית LPR/ALPR ומאגדת כמות לא ידועה של נתונים כגון מספרי רכב, מיקומים וזמנים על כלי רכב בכבישים בישראל.

למעשה, "עין הנץ" היא מערכת של מצלמות חכמות הפרוסות בכבישים בינעירוניים ברחבי ישראל שיכולות לקרוא לוחיות רישוי בסביבתן, להשוות את מספרי הרישוי למאגרים שהוגדרו מראש כמו מאגר כלי הרכב שדווחו כגנובים, או לבדוק אם מי שרשום כבעליו של הרכב דרוש לחקירה – ולהתריע על כך לשוטר בשטח בזמן אמת.

המערכת גם שומרת תיעוד של כל כלי הרכב שעברו מולה, כך כשמתעורר חשד הקשור לרכב מסוים, ניתן לבדוק היכן הוא נסע בעבר. בכך יוצרת המערכת מאגר מידע על אזרחים שאינם חשודים בדבר, רק למקרה שרכבם יהיה מעורב בעבירה בעתיד.

המערכת גם מסוגלת להשתמש במידע בה כדי לשלוח התראות בזמן אמת ON LINE) ) על מיקומים של כלי רכב, ולגשת להיסטורית נסיעה של כלי רכב.

נכון להיום, מערכת "עין הנץ" הינו מאגר מידע משטרתי שמופעל ללא הסדרה בחוק, המערכת שומרת מידע כמעט ללא הגבלת כשהמשמעות היא שהמשטרה יכולה לבדוק איפה היה כל רכב בישראל בשנים האחרונות, ללא צו מבית המשפט.

המערכת החלה להיקלט בשנת 2013, בתקופתו של המפכ"ל יוחנן דנינו, אך השימוש בה הורחב בתקופת המפכ"ל רוני אלשיך.

בשנת 2014 המערכת נפרסה כפיילוט במרחב שרון וניתנה ליחידה המרכזית של אגף התנועה וליחידת אתגר המתמחה במאבק בגניבות רכב. צמרת המשטרה תיעדפה את הפרויקט כאחד הנושאים המרכזיים לטיפול לשנת 2015. בשנת 2018 שר הפנים גלעד ארדן שם דגש על המערכת כחיזוק טכנולוגי בתוכנית העבודה.

מאז ידיעת הציבור נמתחה ביקורת רחבה בנושא, אך בשל ריבוי הפרטים החסרים/המצונזרים אודות היכולות של המערכת, האופי והיקף השימוש בה, היה קושי רב לבקר אותה או להציג בעיות שעלו בעקבותיה.

למרות זאת, תועדו מקרים בודדים כגון מקרה מעצר שבו התביעה המשטרתית חזרה בה וביטלה את ההאשמות כנגד צעיר שנעצר בגין עברות אחזקה בסמים לאחר שנחשף מידע על שימוש במערכת עין הנץ כגורם מודיעיני מרכזי בהובלת השוטרים אל החשוד, ואף עדות ממקור משטרתי על שימוש רחב היקף יותר מהמצופה ממערכת בעלת רגישות גבוהה שכזו.

הביקורת והעתירה לבג"ץ

בעקבות אירועים אלו, החשיפה התקשורתית ועתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח בישראל ופרטיות ישראל בינואר 2022, בית המשפט (הרכב בראשות נשיאת העליון, השופטת אסתר חיות, המשנה לנשיאה ניל הנדל והשופט יצחק עמית) קרא למשטרה להסדיר בחוק את השימוש במערכת , כל זאת אף על פי שכבר ב-2012 הוציא משרד המשפטים הנחיה לפיה תיעוד ממצלמות שמזהות לוחיות רישוי ייחשב "מאגר מידע" לפי חוק הגנת הפרטיות (מחייב בין היתר לרשום את המאגר במשרד המשפטים).

כמו כן הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא תחדל המשטרה להשתמש במערכת עד הסדרת השימוש בחקיקה

במסגרת העתירה הנ"ל נאמר: "בעתירה נטען כי מדובר במנגנון מעקב קיצוני, שמאפשר למשטרה לקבל בלחיצת כפתור מידע פרטי רגיש על מיקומם של האזרחים הנוסעים בכבישי הארץ בזמן אמת וגם מאפשר לה לחזור 'במנהרת הזמן' כדי לשחזר את מקום הימצאו של אדם, את מסלול תנועתו, ולעיתים גם מגעים שקיים עם אחרים בעבר. כל זה ללא הסדרה בחוק, ללא צו שיפוטי וללא פיקוח".

תגובת המדינה לעתירה חשפה מידע מעניין על המערכת ופעולתה. וכן נודע כי במערכת הנ"ל נאגר מידע אודות כל רכב שחולף על פני המצלמות והמידע יכול לשמש את המשטרה בבוא היום ובמידת הצורך.

או כפי שמסבירה המשטרה במסגרת תגובתה לעתירה: "אמנם המערכת אוגרת למשך זמן מוגדר גם תמונות של רכבים חולפים אשר בזמן אמת אין חשד לפיו הם שימשו לביצוע פעילות אסורה כלשהי וגם בדיעבד לא מתגלה חשד כאמור. אולם, כפי שיפורט בהמשך, זהו כורח המציאות, משום שלא ניתן להפעיל את המערכת באופן אפקטיבי בלא תיעוד של כלל הרכבים החולפים". עוד מודגש כי המצלמות פועלות במרחב הציבורי וכי הן משמשות לא רק לתיעוד של רכבים של גורמים עברייניים – אלא גם של כאלה שעלולים לבצע פשע בעתיד.